ד"ר עדו נתניהו: "אזרחי המערב רואים, שומעים וקולטים את המסר, ומנהיגיהם, זה אחר זה, מתרפסים בפני ההמון המוסלמי" | הפתיח המלא
בזווית אישית עם הד"ר עדו נתניהו
הפחד ושברו
ד"ר עדו נתניהו
אין זה רק משיקולים של הקול המוסלמי שמקרון בצרפת או סטארמר באנגליה, כמו גם מנהיגים אירופאים אחרים, נוקטים כבר זמן רב עמדה מסוייגת, שלא לומר עויינת, כלפי ישראל. אילו זו היתה הסיבה העיקרית, מצבן של המדינות והנהגותיהן היה טוב באופן יחסי, שכן השפעתו של מיעוט מספרי, כפי שהמוסלמים הם בכל מדינה באירופה, היא מדרך הטבע מוגבלת וניתנת לשינוי. גם אין עמדתם כלפינו תמיד תולדה של האידיאולוגיה הפוסט-מודרנית שכבשה חלקים מאזרחי המערב, שבהיותה אנטי-מערבית היא גם אנטי-ישראלית, וגם אין היא בהכרח תולדה של האנטישמיות עתיקת היומין.
הבעייה הבסיסית היא אחרת: חולשה רוחנית. כי מורך-לב אחז במערב, והוא בא לידי ביטוי בפחד אצלם מהתעמתות עם האוכלוסיה הערבית והמוסלמית היושבת בארצותיהם. הערבים שחיים שם, בין אם באו זה מקרוב או מרחוק, מבינים את זה, והאלימות שאנו עדים לה בערי אירופה בשנה וחצי האחרונות מכוונת להגביר את תחושת הפחד הזו של האירופאים מפניהם. "היזהרו מאיתנו!" הם אומרים לאירופאים במעשיהם וקריאותיהם. "אבוי לכם אם תתמכו בישראל!"
אזרחי המערב רואים, שומעים וקולטים את המסר, ומנהיגיהם, זה אחר זה, מתרפסים בפני ההמון המוסלמי ה"זועם". וכך קורה שבוועידת ה-7 G בקנדה, שנערכה לפני כמה ימים, יצאו הכל בהודעה שעל "שני הצדדים" (כלומר, ישראל ואיראן) להוריד את גובה הלהבות. איזו הודעה פתטית! במקום לקרוא לישראל להמשיך בהתקפותיה על המשטר באיראן עד שהמשימות של השמדת הגרעין והטילים הבליסטיים תושלמנה, הם דורשים ממנה לחדול. זאת, למרות העובדה שכולם ללא יוצא מן הכלל מייחלים בסתר ליבם שהיא תעשה את ההיפך. אמנם, עם ההצלחה הכבירה שלנו וההבנה שלהם שהמשטר באיראן יוכרע במערכה, הם מתחילים פה ושם להשמיע קולות אחרים, כמו הקנצלר של גרמניה שהודה שישראל עושה בשבילם את "העבודה המלוכלכת".
למה הם נוהגים כך כלפינו, ביודעם שפעולותינו נגד שלוחותיה של איראן ונגד איראן עצמה הן לטובתן? בעיקר מתוך אותו פחד – הן מן המוסלמים במקומותיהם כאמור, והן מן החשש מעימות צבאי שהם עלולים להיות מעורבים בו. כל התנהגותם זו בעשורים האחרונים מול האיום המוסלמי הרדיקלי מזכירה את התנהגות המערב לפני מלחמת העולם השנייה מול האיום הנאצי, והיא מתחברת לאותו מורא שאחז בהם גם אז, לפחות עד שאנגליה התעשתה.
באמריקה הפחד אינו נפוץ כל-כך, אבל קיים. הרי מה עומד מאחורי הבדלנות החדשה של הימין האמריקני אם לא פחד מן האפשרות שיצטרכו להילחם, חס וחלילה? טבעי כמובן לא לרצות במלחמה, אבל כל כסיל מסוגל להבין שאם לאיראן יהיו נשק גרעיני וטילים בליסטיים שיוכלו להגיע לערי אמריקה, המחיר בחיי אדם יהיה עצום במידה שקשה להעלותה על הדעת. אבל מה לעשות שכאשר הפחד משתלט על הלבבות, הוא לא אחת משבית את השכל. ודאי, אין הם מודים, גם לא לעצמם, שהפחד הוא שמנחה את התנהלותם המבישה, ועל כן ממציאים צידוקים רווי מוסר ("הילדים המסכנים של עזה!") ורבי תיחכום ("אורניום יוחלף באורניום!") לעמדותיהם.
ואף יש כאלה ששונאים אותנו עוד עכשיו יותר בגלל מעשינו האחרונים. לא כי הם מזועזעים מהם, גם אם יאמרו כך, אלא בגלל האומץ שאנו מפגינים, שחושף ומבליט עוד יותר את פחדנותם ומציג אותם במלוא מערומיהם.
האם עוז הרוח שאנו מראים לעולם מזה כמעט שנתיים, ההצלחות הכבירות שלנו בשדה הקרב, כמו גם עצם העובדה שאיננו יראים מיציאה לקרב עם מעצמה איזורית – שאוכלוסיה גדולה פי 9 מאיתנו ושטח-ארצה גדול פי 74 משלנו (!) – יהוו דוגמה לעולם ועל ידי כך יביאו לשינו בגישתו של המערב? האם תתעורר בו רוח חדשה? או שמא ההדרדרות המוסרית והרעיונית של אירופה המערבית היא כבר עמוקה מדי ואין ממנה מוצא?
אין לדעת. אבל כפי שאנו יצאנו מתוך הבלבול המוסרי שתקף אותנו ומורך הרוח שאחז בנו לפני אסון ה-7 באוקטובר, אין זה מן הנמנע שכך יקרה גם במערב, או לפחות בחלקים ממנו. אנו רואים שהתעשתות כזו כבר קורית במידה רבה בארצות-הברית – המדינה החשובה ביותר של המערב והעולם החופשי. אולי היא תקרה בזכותנו גם במקומות אחרים.
עם ישראל חי.
